מכתבים מהלב: "היום אני מבינה שהכל קרה בעקבות האלימות שחווית בביתך"
"אבל אם לרגע נסתכל על חצי הכוס המלאה - כל הזיכרונות הקשים האלו, מהווים את אחד מהאירועים המשמעותיים בחיי שעזרו לי להבין במה אני ארצה לעסוק בעתיד. החלום שלי הוא לעזור לאנשים שקולותיהם לא נשמעים. אני רוצה לעשות בשבילם את מה שלא יכולתי ולא הצלחתי לעשות עבורך" • כתבי וכתבות פרוגי במכתבים מהלב! והשבוע: כתבתנו במכתב לחברתה לשעבר, שלימדה אותה המון על עצמה ועל כמה שהמציאות היא ממש לא ורודה
לפני כמה שבועות ראיתי אותך מטיילת ברחוב שלי, וזה העלה בי הרבה הרבה זכרונות שאת חלקם הייתי מעדיפה לשכוח. בכל זאת, היית החברה הכי טובה שלי מהגן ועד כיתה ה' - וזה לא משהו שאפשר לשכוח. היינו עושות הכל ביחד, תמיד יושבות אחת ליד השנייה בכיתה, מכינות שיעורי בית ביחד, מטיילות בעיר שלנו במשך שעות, ישנות אחת אצל השנייה ועוד. הרבה מהחוויות שעברנו ביחד עיצבו אותי והפכו אותי למי שאני היום, לטוב ולרע.
עוד בערוץ היחסים של פרוגי:
- בגרות בזוגיות: כמה אתם זוכרים את האירועים החשובים בקשר שלכם?
- בוחרת לפתוח עיניים: "ילדים לא צריכים לפחד להסתובב ברחוב"
- נוער גאה מספר: "אנחנו נהנים ללמוד בבית המדרש הלהט"בי"
בכיתה ה', עברת שינוי פתאומי. מילדה חייכנית ועליזה, הפכת לילדה מתבודדת ולא ממש חברותית. באותה תקופה, לא בדיוק הבנתי מה פשר השינוי. אני זוכרת שברגעים מסויימים תהיתי אם זאת אשמתי ואם אני פגעתי בך ללא ידיעתי, ואף ניסיתי לתקן את המצב. הייתי מזמינה אותך לבלות איתי בשעות אחר הצהריים ומנסה לשחק איתך בהפסקות, אבל כל זה - ללא הצלחה. המשכת להתייחס אליי כאל זרה שמעולם לא חווית איתה שום חוויה. כשעלינו לחטיבה, הבנתי שאני צריכה להמשיך הלאה, וכך עשיתי. הכרתי חברות מדהימות שעומדות לצדי עד היום, ואילו את - הפכת לזכרון מהדהד מהעבר שלי.
כל זה היה נכון, עד לשנה שעברה. באחת מחופשות החג הארוכות שהיו לנו, ללא כל התראה מוקדמת - פתאום הבנתי למה השתנת. פתאום נזכרתי בכל הסיפורים שלך על האלימות שחווית בבית שלך ועל ההתעלמות מצד משרד הרווחה. שלא תביני אותי לא נכון - זכרתי טוב מאוד את כל מה שסיפרת לי, אבל עד לאותה נקודה - לא הצלחתי באמת לעכל את המחשבה שאביך נהג באלימות כלפייך וכלפי אימך. במשך שנים ארוכות, הילדה הקטנה שהייתה בתוכי, סירבה להאמין שהחברה הכי טובה שלה לשעבר חוותה דברים מזעזעים שכאלו.
משפט אחד שאמרת לי וזכור לי במיוחד הוא: "אחרי שאבא שלי מרביץ לי, אני אומרת למחנכת שלנו והיא מלטפת ומחבקת אותי". היום אני מבינה כמה המשפט הזה מזעזע ועם כמה סבל היית צריכה להתמודד. המחנכת שלנו וצוות המורים ידעו על המצב בבית שלך, וככל הנראה דיווחו למשרד הרווחה, ובכל זאת - אביך נשאר לגור איתך, עם אימך ועם שני אחייך בבית אחד. אינני יודעת מהו מצבך היום ונכון לעכשיו אין בידיי דרך לברר זאת, אך אני מקווה מכל לבי שזכית או שתזכי לישועה כלשהי.
אז היום אני מבינה שהשינויים הקיצוניים במצבי הרוח שלך והשינוי הפתאומי בהתנהגות שלך, כנראה נבעו מהאלימות שאיתה התמודדת בביתך. אני מנסה בכל כוחי לא להאשים את עצמי בכך שלא הבנתי את זה כבר אז ושצברתי כל כך הרבה כעס עלייך במהלך השנים, אבל לפעמים אני נכשלת. לפעמים אני רוצה לחזור אחורה, לתחילת היסודי, ולעזור לך. אני רוצה לצעוק לכולם שאת זקוקה לעזרה ותמיכה, ושמישהו חייב להוציא אותך משם. לפעמים, אני מאשימה את עצמי בכך שלא עשיתי את זה.
אבל אם לרגע נסתכל על חצי הכוס המלאה (כמו שאת יודעת שאני אוהבת לעשות) - כל הזיכרונות הקשים האלו, מהווים את אחד מהאירועים המשמעותיים בחיי שעזרו לי להבין במה אני ארצה לעסוק בעתיד. החלום שלי הוא לעזור לאנשים שקולותיהם לא נשמעים. בין אם מדובר בילדים בסיכון, נפגעי ונפגעות תקיפות מיניות, נשים מוכות או כל קבוצת סיכון אחרת - אני רוצה לצעוק בשבילם. אני רוצה לעשות בשבילם את מה שלא יכולתי ולא הצלחתי לעשות עבורך.
אז בסטי לשעבר יקרה, תודה על כל מה שעברנו ביחד. תודה על כל החוויות המתוקות והמהנות, וגם על אלה שפחות. סליחה על כך שלא הצלחתי לעזור לך, אני מבטיחה שאם הייתה לי הזדמנות - הייתי חוזרת בזמן ומתקנת הכל. את תמיד תהיי חלק גדול ממני ואני אף פעם לא אשכח אותך. באהבה, האדם שפעם היה הכי קרוב אלייך בעולם.