היי, את. עבר הרבה זמן מאז שדיברנו, לא? או שבעצם עברה רק דקה או שתיים? אני לא יודעת, כי לפעמים אני הולכת לאיבוד בתוכך, לא יודעת מה את רוצה ומה אני רוצה ומה המכלול הזה של שתינו רוצה מהעולם. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• סובלים מבעיות בזוגיות? כך תדעו מתי עובר הגבול
• בזוגיות? כל האתגרים שתוכלו להשלים יחדיו
• שחקו וגלו: איזה ספר רומנטי כדאי לכם לקרוא?
  

את קשה לפעמים, את יודעת את זה? את קשה בשבילי, בשביל החברים שלך. הרצונות שלך, החלומות, השאיפות, התהיות - קשה להתמודד עם כל זה, קשה להכיל את זה, להבין את זה. אני מנסה, את יודעת שאני מנסה להיות לך למשענת, לאפשר לך להישען עליי ושאני אספוג את כל העולם שלך אליי. אני עושה את זה כל הזמן, ולרוב זה גם כיף ומעשיר. אבל לפעמים… לפעמים את קשה. לפעמים את עוברת שלבים שאני לא מבינה. חושבת מחשבות שאני לא קולטת. מעלה תהיות שאני לא מצליחה לפענח. זה לא כיף, שתדעי לך. כי המעמסה נופלת עליי, בסופו של דבר. אני סובלת מזה, אני מתנתקת מהעולם החיצוני בניסיון להבין אותך, יקירתי, להבין למה את עושה את זה לשתינו. 

© fotolia

יש לך נפש של אמנית. תמיד ידענו את זה. המחשבות שלך מרחיקות לכת מדי בשביל להיות להיות כלואות מאחורי משוואות ופרמטרים. את חושבת רחוק, חושבת מיוחד ואת רוצה להביע את זה. אבל קשה לך, ובעקבות זה גם לי קשה. שתינו טובעות בתוך התהיות של עצמנו, מנסות להבין מה פשר המילים המתרוצצות ללא מנוס בתוך מוחנו. שתינו מחפשות את מקום המפלט לתהיות הללו, את דף הנייר או מקלדת המחשב, אבל האצבעות לא מוצאות את מקומן. יש מחסום בין המוח לדף, כאילו המוח מפחד להוציא החוצה את מחשבותיו שלו ולבחון אותן שחור על גבי לבן. ואז שתינו קורסות. מתנתקות, נופלות, שוכחות איך לחייך ואיך לחשוב כל מחשבה אחרת מלבד זו שלא מסכימה לצאת. את ידעת שגם אני מרגישה ככה ושזו לא רק את? שהמחשבות שלך מפילות גם אותי מהרגליים?

אז את קשה. את מאתגרת אותי הרבה פעמים. את גורמת לי למצוא את האנושיות והייחוד שבי כל יום מחדש ולהודות שיש לי אותך, שיש לנו אחת את השנייה. עם כל הקושי, את מקום המפלט שלי, החברה הכי טובה שלי והבית שלי. תודה לך שלימדת אותי ותמשיכי ללמד אותי כל כך הרבה על עצמי ועל מה אני רוצה מהעולם. תודה לך, אני.