להיות מוכנים מינית זה משהו מאוד אישי שמשתנה מאחד לאחת, ואין דבר אחד קבוע. יש מי שתגיע לגיל 16 ועדיין לא התנשקה, יש מי שבגיל 15 ועדיין לא התנשק בגלל שעדיין לא הייתה לו הזדמנות או לא הרגיש צורך בכך, יש כאלה שכבר בגיל 13 התנשקו, התחבקו ומצאו את עצמם במערכת זוגית של אהבה ראשונה, ויש גם כאלה שבגיל 16 מקיימים יחסי מין וחוקרים את המיניות שלהם בחופשיות.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "אחרי הפרידה התחלתי לחשוב על הזהות המינית שלי"
• בואו לגלות: למה אנחנו חולמים על אהבה?
• מכתבים מהלב: "נתת לסביבה שלך לקבוע מי את"

אז תתחילו בכך שתגידו לעצמכם – "אני בסדר!”

לכל אחת ואחד יש את הקצב שלהם, הבשלות שלהם וההתפתחות הרגשית השונה שלהם. ילדים יכולים לגדול באותו הבית, עם פער של שנה ביניהם או אפילו להיות תאומים, ועדיין להיות שונים לחלוטין בקצב ובהתפתחות הרגשית והמינית שלהם בגיל ההתבגרות. ואין זה אומר שאחד טוב יותר או פחות, שמשהו אצלם בסדר או לא בסדר, אם הם לא זהים לאח או לאחות שלהם, לחברים הכי טובים או לבני הדודים שבגילם. כל אחד הוא טוב ובסדר, כל אחד שונה, אחר וייחודי ומיוחד.

הגיל שאפשר להתחיל

אז לפני שמתחילים לחשוב על להיפתח מבחינה מינית אל בן או בת זוג, חשוב שקודם כל תדעו שיש דבר כזה "גיל חוקי לקיום יחסי מין". כן, יש דבר כזה, ולא סתם החליטו דווקא על הגיל הזה. אנשי מקצוע ומומחים ישבו, בדקו ובחנו את הבשלות הרגשית, הפיזית והמנטלית של בני נוער, לצד התרבות שבה הם גדלים, ובהתאם לנתונים האלה קבעו את הגיל ואת החוק. ומה אומר החוק? מתחת לגיל 14 אסור לקיים יחסי מין. אם שניכם מתחת לגיל 14 וזה נעשה מרצון חופשי של שניכם, ככל הנראה לא יכניסו אתכם לכלא על קיום יחסי מין, אבל ידאגו לשלוח אתכם לטיפול ואת ההורים שלכם להדרכה הורית בנושא חינוך מיניות בריאה. אם אחד מכם הוא מעל גיל 14 והשני מתחת – יתחילו לחקור ולבדוק את העניין. בין גיל 14 לגיל 16 יחסי מין יחשבו חוקיים אם: נעשו בהסכמת שני הצדדים באופן חופשי, בני הזוג ידועים כבעלי קשר רעות, פער הגיל ביניהם אינו עולה על 3 שנים. אחרי גיל 16 ,כל עוד אין יחסי תלות או מרות בין השניים ויחסי המין נעשו בהסכמה הדדית וחופשית, קיומם מותר וחוקי ללא הגבלת פער גילים.

מה זאת הסכמה הדדית?

הסכה הדדית היא מצב ברור שבו שני הצדדים מעוניינים ורוצים בדבר, והרצון הזה מגיע מתוך בחירה חופשית. בחירה חופשית מכילה בתוכה הסכמה של הגוף, הלב והראש של כל אחד מהצדדים. הראש אומר: "איזה כיף!", "אני מסוקרנת!", "יש!" הגוף משדר: "אני רוצה!", "בא לי ממש!"! ההרגשה בלב היא: "נעים לי", "אני מרגיש בטוח", "טוב לי!" אלה הסימנים, ככה יודעים שכל המערכות שלנו מסכימות ובעניין. אני תמיד אומרת שיש לנו היכולת לבדוק אם מה שאנחנו רוצים זה גם הצד השני רוצה על ידי פעולה פשוטה אחת. רגע, תיכף תגלו מה היא.

בואו נגיד שאתם רוצים לנשק מישהו או מישהי, אם אני תתנפלו עליהם או תקרבו את הפניים שלכם במהירות – לא תוכלו לדעת מה הרצון של הצד השני לפני שהנשיקה קורית. כדי להצליח לדעת אם הוא בעניין כמוכם, תקרבו את הראש באיטיות, אולי תרכינו אותו לצד ותחכו שבריר שניה. בזמן המועט הזה שלכם יראה כמו נצח, תוכלו לזהות את רצונו של הצד השני - אם לאחר הרכנת הראש הצד השני משתף פעולה, מתקרב אליכם, סימן שיש רצון בנשיקה, אך אם הצד השני קופא, מתרחק או אפילו נלחם המסר הוא אני לא רוצה במגע איתך. עליכם להפסיק מיד.

אם רק תמתינו כמה שניות לפני שתעשו את הצעד או חלק ממנו, תאפשרו לצד השני להגיב אליכם כמו שהוא באמת רוצה. הדרך הנוספת, הפשוטה והכי טובה היא פשוט - לשאול! האם אפשר לנשק אותך?

אני רגילה לקבל פרצופים כשאני אומרת את זה, השאלה הזאת, כביכול, הורסת את הרגע. אני יודעת שזה דומה לסרט רומנטי ואני יודעת שזה אפילו די מביך, אבל למעשה שאלות כאלה יוצרות בין בני הזוג הרגשה של ביטחון, אכפתיות וקרבה.

הדבר החשוב ביותר שכל אלה מאפשרים לנו היא הידיעה הברורה שאנחנו פועלים מתוך התחשבות וכבוד ולא פוגעים או עושים משהו שהצד השני לא מעוניין בו.

הכותבת, מור קדר, היא עובדת סוציאלית, יועצת זוגית ומשפחתית ויועצת בתחום המיניות עם בני נוער. כמו כן, כותבת הספר 'על הפעם הראשונה' ספר למתבגרים שכל הורה חייב לקרוא www.bit.ly/2YvrzXE