בתחושה שעבר רק חודש, שוב חלפה שנה והגיע יום הכיפורים הזמן לעשות חשבון נפש, לכפר על חטאינו, לבקש סליחה ולסלוח. בדרך כלל, כל אחד חושב עם עצמו אילו דרכים היה רוצה לשנות על מנת להיחתם בספר החיים או באופן כללי, להפוך להיות אדם טוב יותר עבור עצמו. אני חושבת שבהתאם לתקופה שבה אנו חיים, בה הרצון להתפרסם ברשתות החברתיות ובמיוחד ברשת אחת ספציפית: ה"טיקטוק" השנויה במחלוקת הוא גדול ובוער מתמיד, חשבון נפש אישי ויחידני אינו מספיק: בעיניי, עלינו לעשות חשבון נפש אחד גדול בתור חברה; ולשנות את הקריטריונים ל"במה" שהחברה מעניקה על מנת לזכות בתואר הנחשק "מפורסם" או "מפורסמת" או כמו שאומרים היום: "TikTok Famous".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• הפתעה: מתנות שאפשר להביא לבני הזוג לפי התחביבים שלהם
• טור אישי: "כך הצלחנו לשמר זוגיות מרחוק"
• בלי סודות: "חוששת מתופעות לוואי של גלולות"

אולי יש האומרים שאנחנו כבר בשנת 2020 (הנוראית, יש לציין) וקצת התקדמנו ביחס לחברה של פעם; אך הקריטריונים ל"במת הפרסום" נשארו ואפילו התחזקו, לתפיסתי. למרות מה שחושבים לגבי עניין התקדמות החברה, גם היום, חלק גדול מאותם קריטריונים הוא גוף והחפצה. בהתאם לכך, בחורות צעירות, נערות ואף ילדות רבות שרוצות, באופן טבעי, להתאים את עצמן לחברה של הימים הללו, משתמשות באמצעים האלה כדי לקדש את המטרה. כמובן שיש גם בנים שפועלים כך אך בטור זה, ארצה להתרכז בעיקר בעניין הבנות, כיוון שנושא הגוף הנשי היה שנוי במחלוקת מאז ומתמיד. מה השתנה בימים אלו? התשובה לשאלה הופכת להיות מטושטשת יותר ויותר ככל שהזמן עובר. במי זה תלוי? מי נותן לכך יד וגורם לתופעה להתפתח? מה "נכון" לעשות כדי לשנות את הדבר ומה בעצם "לא בסדר" בו? בעיניי, התשובה לכך היא מעגל; ואנסה לענות על כך.

בהרגשה שלי, לפני כמה שנים עניין הגוף בכלל והגוף הנשי בפרט, התאזן מעט. כלומר, הטענה שגוף נשי אינו חפץ התחזקה, כך גם הטענה שרזון אינה דווקא מילה נרדפת ליופי וכמו כן, גם המלחמה באידיאל היופי, בעיקר מבחינת הגוף. נראה שהצלחנו להגיע לאיזושהי "הרמוניה" מבחינת הנושא הזה. עם זאת ועם תפיסת התאוצה של אפליקציית ה"טיקטוק", אני מרגישה שקצת חזרנו לנקודת ההתחלה: בעמוד ה"For You" הנחשק, שבו כולם רוצים להיות כדי "להתפרסם", מופיעות בעיקר רקדניות עם מבני גוף שונים, אמנם, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהן מבצעות תנועות שאינן בדיוק שומרות על צניעות. כלומר, לראייתי באיזשהו אופן, יש כאן שימוש בגוף כדי להתפרסם.

אני לא טוענת שהדבר פסול, אבל אני תוהה איזה מסר הוא מעביר. כמובן שכישרון הריקוד מאוד בולט אצל אותן כוכבות טיקטוק אבל אני לא יודעת עד כמה הוא מספיק. אני חושבת שעניין התנועות שמתפרשות כמיניות, באיזשהו אופן, מאוד תורם להצלחה שלהן (דוגמא לכך היא ריקוד ה"Wap" שמאוד פופולארי עכשיו). אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שרוב הריקודים באפליקציה כוללים תנועות כאלו? לפי איך שאני רואה את זה, המסר שמועבר כאן הוא שגוף "טוב" שווה פרסום. במילים אחרות, "השתמשי בגופך כדי להצליח". "שדרי מיניות על מנת להפוך למפורסמת". לאן זה מחזיר אותנו? בדיוק, לאותה החפצה, שימוש בגוף, נשי בעיקר.

הדבר מביא אותי לטרנד הבא שאני רוצה לדון בו: בטרנד זה, הסרטון מתחיל בצילום של פנים של בחורה. אחר כך, הוא עובר בצורה "חלקה" להציג את הישבן שלה וחוזר לפניה. בגרסה ה"גברית" או הנוספת של הטרנד, ניתן לראות הורדת חולצה וחשיפת הפלג העליון של הגוף או את חלקו. טרנד דומה נוסף הוא סרטון המציג בחורות בצורה מינית כזו או אחרת ומיד לאחר מכן, יוצר הסרטון מצלם את עצמו ושואל באיזה צבע היו המשקפיים של אותה בחורה, או החולצה שלה; בצורה כזו שברור שאלה לא הדברים שהצופה התרכז בהם. במילים אחרות, המסר שמועבר בסרטונים הללו, בעיניי, שצבעי הבגדים של אותן בנות אינם אלה שחשובים כאן. הרי זה די מובן שרוב הקהל מסתכל על המימדים המיניים שמוצגים בפניו בכל מקרה. זה אפילו לא משנה אם הצלחתם לענות על השאלה.

יש טרנד נוסף שמעורר דאגה וקשור בנושאים האלה. בסרטונים הללו, אפשר לראות צעירות בעיקר, מותחות את החולצה הרחבה שלהן אחורה, כך שניתן יהיה לראות את פרופורציות הגוף שלהן. במעבר קצר על הסרטונים, הגעתי למסקנה שפרט לכמה בודדים שבחרו להילחם בתופעה, מדובר בנערות בעיקר, שרוצות להראות את הרזון שלהן. הטרנד מאוד פופולרי בימים אלו ושוב מביא עימו מסר שנוי במחלוקת: הלייקים הרבים שאותן צעירות רזות גורפות, מעידים על כך ש"גוף רזה הוא יפה"; כלומר, "אם את שמנה את לא יפה ואת לא תהיי פופולארית". כמובן שבעיניי הטענה הזו מאוד שגויה ולדעתי אין להאמין בה, אבל אני חושבת שזה מה שאותם סרטונים משדרים מה ששוב, מחזיר אותנו לאידיאל היופי הנוקשה.

אני חוזרת וטוענת שאני לא בטוחה אם בכלל יש כל פסול בלהציג גוף נשי, על כל מימדיו, מי שבוחרת בכך ומרגישה עם זה בנוח. עם זאת, כשהעניין הופך להיות הדבר העיקרי והחשוב ביותר על מנת לזכות בפרסום, הצלחה ותהילה, ללא שום קשר לכישרון או לתוכן זה מה שהופך את הדבר לבעייתי הרבה יותר. גוף נשי הוא עובדה, הוא קיים ומשמש לדברים אחרים פרט למיניות וליופי. אותן נערות וילדות שחושקות ב"הצלחה" גדלות, בעיניי, לתוך עולם שבו הגוף שלהן הוא כל מה שיש להן. הן הגוף שלהן והוא מה שמגדיר אותן. אני חושבת שכל ילדה, נערה ובחורה ובכלל כל אדם הם עולם ומלואו, יש כישרונות שונים ומגוונים שאפשר להציג ולאף אחת או אחד לא מגיע לגדול לתוך ידיעה כזו, שהגוף שלו הוא כל מה שהוא וכל מה שיכול לעזור לו "להצליח", לפחות במונחים שקיימים כיום.

אז איך, בכל זאת, הופכים את התופעה ומשדרים מסר שונה? כפי שציינתי קודם, התשובה לכך מעגלית: נערה צעירה נתקלת בסרטון מסוים מאחד הסוגים שהזכרתי, יעזור מאוד אם העלתה אותו כוכבת פופולארית באפליקציה. היא, כמו שאר האוהדים שנהנו מהסרטון, מסמנת "לייק" וריבוי הלייקים גורמים לסרטון להפוך פופולארי. יוצרים אחרים שמים לב לתוכן הפופולארי שנוצר ומחליטים לחקות אותו כדי לזכות לאהדה דומה, הדבר תופס תאוצה והופך ל"טרנד", כלומר כולם מתחילים לעשות אותו. אם אותה נערה רוצה להפוך ל"מפורסמת" גם היא ואולי לזכות להערצה (שוב במונחי האפליקציה), היא מבינה שעליה לעקוב אחר מה ש"פופולארי", לכן היא מצלמת סרטון דומה בעצמה. מי שאהב את הסרטון או מכיר את הטרנד מסמן לה "לייק", החברות מבחינות בריבוי הלייקים ומחליטות לעשות סרטון דומה גם הן וחוזר חלילה.

כלומר, התוכן זוכה ללייקים; וריבוי הלייקים מזכה את האפליקציה בתוכן דומה נוסף, שגורף לייקים רבים גם הוא, שגוררים אחריהם עוד תוכן... וזה נמשך עד שהטרנד חולף ומופיע אחד אחר במקומו, בעל תוכן דומה (שברור שיזכה לאהדה גם הוא).

במילים אחרות, מצד אחד, אם תוכן כזה יפסיק להתקיים, הוא לא יגרוף אחריו אהדה אך כדי שהוא יפסיק להתקיים, מה שצריך לקרות הוא שהוא יפסיק לצבור פופולאריות, כלומר, יפסיק לגרוף אהדה. מצד שני, כל עוד התוכן קיים, סביר להניח שהוא אכן יגרוף אהדה, בגלל שהוא פופולארי. קצת כמו הביצה והתרנגולת. זה אכן מאוד מבלבל, בגלל שקשה מאוד להבין היכן נמצאת נקודת ההתחלה והיכן הסוף.

בעיניי, יש תשובה לשאלה "איך הופכים את המצב" אבל היא לא כל כך פשוטה כמו שהיא נראית. לשם כך, עלינו לקיים את חשבון הנפש החברתי שהזכרתי קודם, כדי לחשוב איזה מסר אנחנו מעוניינים לשדר באמצעות האפליקציה עבור הילדים, הנוער והצעירים ולהפוך אותה לקצת פחות שנויה במחלוקת. אני חושבת שקודם כל, כדאי להפסיק לתת במה לאותם סרטונים מהסוגים שציינתי פשוט להפסיק לסמן להם לייקים, גם אם מדובר בסרטון של צ'ארלי או דיקסי דמיליו, אבאני או אדיסון ריי. הדבר יגרום קודם כל, לירידה בתכנים שמעבירים מסר פחות אופטימלי.

מעבר לכך, כדאי שיוצרי תוכן חדשים יפרו את האפליקציה בתכנים שכוללים כישרון על סוגיו: שירה, ריקוד על כל סגנונותיו השונים והמגוונים, ציור, כתיבה, ליפסינג, משחק, עריכת סרטונים ואפקטים כל מה שאוהבים וטובים בו. הדבר הבא שצריך לקרות הוא לקדם סרטונים מהסוג הזה על פני הסרטונים האחרים; וזה תלוי בכם, הצופים: פשוט סמנו לייק ושתפו עם חברים. שלא תטעו, גם כיום קיים המון תוכן כזה באפליקציה אבל נראה שהוא פשוט פחות פופולארי בימים אלו, לעומת הסרטונים שמציגים תוכן גופני.

נשמע קל? רק אם כולם ישתפו פעולה. בגלל זה, אולי כדאי שניקח כולנו את יום הכיפורים הזה, כדאי לחשוב על החברה שלנו מעבר לחטאים האישיים. חשוב להבין שאנחנו, המשתמשים, הם אלה שהופכים כל האפליקציה למה שהיא. אנחנו אחראיים לתוכן ולמסר שהיא מסוגלת לשדר. כך גם לגבי החברה כל אחד מאיתנו הוא זה שאחראי על עיצובה, אנחנו הם אלה שמחליטים איך אנחנו רוצים שהיא תיראה. אם כל אחד יחשוב על טובת החברה ומה הוא יכול לעשות כדי לתרום לה, החל מהרשתות החברתיות וכלה ביחסים בין-אישיים, החברה כולה עשויה להפוך לטובה ומגובשת יותר וכולנו נוכל להרגיש טוב יותר עם עצמינו ועם סביבתינו. אולי אז, כולנו נצליח ביחד, כחברה, להיכתב בספר החיים ולזכות לגמר חתימה טובה.