כתבות פרוגי משתפות: איך הקורונה השפיעה על דימוי הגוף שלנו?
כולנו מקווים שמשבר הקורונה מתקרב לסיומו, אך לא ניתן להתעלם מההשפעה העצומה שהייתה למגפה עלינו ועל החיים שלנו. אחד ההיבטים של ההשפעה הזו כמובן נוגע לדימוי הגוף של צעירים וצעירות רבים, שלעיתים נפגע כתוצאה מהריחוק החברתי והישיבה הממושכת בבית. לכן, כתבות פרוגי החליטו לשתף באופן שבו המגפה השפיעה על הדימוי שלהן ואיך הן התמודדו עם כך
- עוד בערוץ היחסים של פרוגי:
- השיר שיביא לך אהבה: הציטוטים משירי האהבה המוכרים
- Let It Snow: כך תבלו עם בני הזוג כשבחוץ שלג
- בלי סודות: "אני נמשכת לשני המינים"
ניקול זילברמן: "התאכזבתי למראה השינוי של הגוף שלי"
בתחילת הקורונה והסגרים, כמו רובנו, לא הייתי יוצאת מהבית במשך שבוע. אולי רק בימי שבת, וגם זה בקושי, לסיבוב של חצי שעה בשכונה. זאת, להבדיל מתקופות אחרות, בהן הייתי מתניידת ממקום למקום ברגל והיה יוצא לי לעשות הליכות גם של שעה, גם ברמה היומית. מה גם, שהשעמום, גרם לי לדחוף לפה כל "חטיף" שהייתי חושבת עליו. בהתאמה, צמחה לי כרס קטנה, המשקל החל להראות מספרים גדולים יותר ואזורים רכים של שומן הפתיעו את הגוף שלי.
אני ידועה כבחורה רזה, אפילו מקבלת הערות על כך. זה מעולם לא הפריע לי ואהבתי את הגוף שלי כפי שהוא. עם זאת, התאכזבתי למראה השינוי של הגוף שלי וקיבלתי אותו לא בקלות. הרגשתי כאילו אני מאבדת חלק מהייחודיות שלי, חלק ממשהו שמאפיין אותי.
המחשבות הללו גרמו לי, באופן אוטומטי, לחשוב על שיטות הרזיה, לומר לעצמי שאני חייבת לחזור להיות רזה יותר. לא רציתי "להשמין", למרות שהמון אנשים אמרו לי שזה "יפה לי".
כדי לא ליפול למקומות קשים ולהזיק לעצמי, התאמצתי לרכז את כל הידע שרכשתי לגבי גוף בריא ונפש בריאה. הבנתי שמה שחסר לי הוא ההליכות, ומה שיש לי יותר מדי ממנו, הוא הסוכר. כך, קיבלתי החלטה לצאת כל ערב להליכה של שעה לפחות – כמובן בהתאם להנחיות – ופעם בשבוע לצעוד למקום רחוק יותר.
החלטתי שאני מפחיתה גם בכמויות הסוכר, אוכלת פרי במקום חטיף ושותה את התה עם דבש (אני עדיין מרמה קצת ודוחפת כפית סוכר לתוך התה בבוקר, כדי לשמור על ערנות).
אני לא אשקר ואגיד שהתמדתי בזה, אבל הכרס והשומנים שעוד מתנדנדים ומזכירים לי להיפטר מהם, בעצם גם מעודדים אותי לעשות את מה ששכחתי שאני אוהבת – ההליכות, שמעבר להכול גם מסבות לי הנאה ותרפיה. כך גם, לאכול יותר פירות – שתסמכו עליי, גם הרבה יותר טעימים מעוגיות שוקולד.
ניקול פטלך: "לא ידעתי איך הסגר ישפיע על הגוף שלי"
בכנות, אני נוטה להוציא את הטוב מכל סיטואציה וכך היה גם במקרה הזה: בתחילת הסגר הראשון, שמתי לב שאני יושבת למשך הרבה שעות מול הזום ומתחילה לאכול בצורה מאוד לא מאוזנת. לפני הסגר כמעט ולא הייתי בכושר, כך שחששתי שאם לא אשנה את ההרגלים שלי אני אפגע בבריאות שלי, וגם כמובן בדימוי העצמי שלי. אומנם תמיד הייתי שלמה עם הגוף שלי, אבל לא ידעתי כיצד הוא יושפע מתזונה לא מאוזנת וישיבה ממושכת, ונלחצתי מאוד מכך שיהיה לי קשה להשלים עם ההשפעות האלו.
לכן, לקראת אמצע הסגר הראשון, החלטתי להיכנס לכושר בהדרגה. בהתחלה צפיתי בסרטונים ביוטיוב שהדגימו תרגילים שונים ולבסוף פניתי למאמנת אישית שחבריי המליצו לי עליה. בעיניי חשוב להתייעצץ עם מאמנ/ת מקצועי/ת, שיכולה להתאים לכם תרגילים ושגרת אימונים שמתאימה בדיוק בשבילכם. אחרת, ייתכן שתתאיישו מכך שאינכם מבחינים בתוצאות או חלילה תגרמו לעצמכם נזק.
יעל פיליפוביץ': "אכלתי כי רציתי להתעודד"
בתור בחורה ״מעט״ לחוצה בלשון המעטה, אפשר להגיד שתקופת הקורונה לא בדיוק תרמה למצב רוח שלי. היו הרבה רגעים מתסכלים ומבאסים, פחדים וחששות מהמצב ואינסוף דאגה למקורבים. אחד הפתרונות שמצאתי הוא האוכל. בין אם זה משיעמום כי רוב הזמן אנחנו בבית, מאכילה מול הטלוויזיה או סתם כי בא לי משהו זמני ״שיעודד״ וישפר את המצב. מעבר לזה שזה לא בריא לגוף שלנו, היו פעמים שכבר ממש לא הייתי מרגישה טוב. בנוסף, התחלתי לחוש טיפה לא בנוח עם הגוף שלי ופתאום הבנתי שאוכל זה לא הפתרון. ישבתי עם ההורים וסיפרתי להם איך אני מרגישה ולאחר השיחה, הבנתי שכדאי שאקח את עצמי בידיים כי האכילה אולי נותנת תחושה טובה לרגע אבל לאחר מכן קורה בדיוק ההפך. התחלתי לנסות לאכול בריא יותר, לשלב יותר פירות וירקות, להפחית בפחמימות ולאכול יותר מאכלים בריאים. גיליתי שזה לא כזה נורא כמו שחשבתי ודווקא השמירה על אורח חיים בריא יכולה להוות תחליף מצוין לזמן שכזה ולגמרי יכולה לשפר את דימוי הגוף והמצב רוח.
צריך, אפשרי וחשוב לטפל בכל הפרעת אכילה על ידי אנשי מקצוע מוסמכים בלבד. יש לאן לפנות!
• אתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה
• מרכזי הטיפול בהפרעות אכילה בארץ
• רשימת המטפלים החברים בעמותה (כולל חיפוש לפי מקצוע ואיזור)