כמעט כולכם צפיתם בלירז אסייג כאשר הייתה אחת הדיירות המדוברות בעונה התשיעית של ״האח הגדול״. אסייג כבר שנים נלחמת את המלחמות של החברה ומובילה לשינוי ענק, אך מאחורי האישה החזקה הזו מסתתר סיפור לא קל על הילדות בבית שנאלצה לעזוב בגיל צעיר ולעבור לרחוב, הזוגיות האלימה שחוותה, והשמנפוביה שקיימת אפילו באנשי הרפואה, שאף גרמה לה לסכנת חיים. תפסנו את לירז לשיחה עמוקה על כל הקשיים שעברה, ועל כך שלמרות הקשיים, בכל נקודה בחייה - תמיד הייתה מאושרת.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• זוג השבוע: "כותבים לנו 'אם הזוגיות שלי לא תהיה כזאת - אז אני לא רוצה זוגיות'"
• בלי סודות: "אני לא מרגישה בנוח ללכת עם חולצות צמודות"
• לקראת פסח: נשים חזקות בציטוטים על עצמאות וחירות
  

היי לירז! ספרי לנו קצת מה את עושה בימים אלו.

״מעבר לשבוע האופנה שדגמנתי בו, אני עדיין ממשיכה לדגמן. אני כמובן רצה עם ההרצאה שלי בכל מקום בארץ, ויש לי מותג תכשיטים מהמם שנקרא ‘LIBRA BY LIRAZ’ על שם המזל שלי. אני עושה עוד הרבה דברים, מתעסקת גם בתחום המשחק״.

החשיפה אלייך קרתה כאשר השתתפת בתכנית ״האח הגדול״, מה שונה בחיים שלך עכשיו מהחיים שלפני התכנית?

״המון דברים השתנו. אני לא יודעת אם זה קשור בהכרח רק לתכנית, אבל אני חושבת שהשינוי או הדבר הכי מהמם שקרה לי שאני יכולה להגיד שלא היה לי לפני, זה זוגיות טובה ובריאה ונכונה לי, שזו הזוגיות עם שחר, וזה משהו שאני מאושרת עליו ממש״.

כבר מהרגע הראשון שראו אותך על המסך היה מאוד ברור שאת באה לנפץ ״שמנופוביה״ שקיימת בחברה. את מרגישה שהצלחת להביא לשינוי?

״חד משמעית. לפני ארבע שנים עלתה לאוויר תכנית דוקו שנקראת ׳שמנופוביה׳ בה לקחתי חלק. זו תכנית מאוד חשובה ואפילו הכרחית לכל אחד לצפות בה. היא מנפצת את כל הסטיגמות הקיימות שאנחנו שבויים בהן, כולנו, בלי יוצא מן הכלל, אפילו חלק מאנשי הרפואה שבויים בהן כי אין מה לעשות, אנחנו כחברה מאוד שמנופובית, והרבה אנשי מקצוע לקחו חלק בסדרה הזו. כל כך כדאי לצפות בה וכל כך כדאי ללמוד את הנושא כי זה מנקה בורות ברמה הכי גדולה שיכולה להיות. אני כבר שנים על גבי שנים עוסקת בזה, ואני חושבת מהרגע שהחלטתי בגיל 20 להיות הראשונה שעושה את זה בארץ ולפתוח דלתות לכל מי שרואים היום בפרונט, זה באמת משהו שאני לא אפסיק עד שאני אראה את השינוי לגמרי, כשכבר שלא יהיה צריך לדבר אותו. זו המטרה שלי״.

יש המון עניין של דימוי גוף, במיוחד בדור האינסטגרמי של היום, שהכל בו סביב פילטרים. איך לומדים לאהוב את עצמך גם בלי כל זה?

״אם אני אתנתק רגע מהעולם הדיגיטלי, הפילטרים הם בדיוק כמו איפור. זה משהו זמני, כי בפועל כשאנחנו מורידים את הפילטר או את האיפור אנחנו נשארים אנחנו, אנחנו מסתכלים על עצמנו מול הראי, אי אפשר לזייף את זה יותר מדי. מאוד כיף להשתעשע עם זה אם לוקחים את זה באמות המידה הנכונות ולא נסחפים עם זה ואחרי זה מגיעים למנתח עם הפילטר ואומרים לו ׳תעשה אותי כזו׳. כל עוד זה נשמר בגבולות ההיגיון וגבולות השעשוע, זה משהו מאוד כיפי ומדהים בעיני. יחד עם כל זה, הטיקטוק שלי מפוצץ בבנות מדהימות, יפהפיות, בטוחות בעצמן, מדברות את כל נושא דימוי הגוף. חלקן רזות, חלקן לא, חלקן ממש לא. וזה מגיע לצד הפילטרים, וזה איזשהו שינוי שהוא אדיר, אני רואה את זה וכל הלב שלי קופץ מאושר״.

מודל היופי אמנם השתנה, והיום בניגוד לפעם יופי מגיע בהרבה יותר צבעים וגדלים, אך עדיין כמעט כל אדם או ילד מקבל ביקורות על המראה שלו. איך את מסבירה את זה?

״זה בדיוק מה שמלמד אותנו פשוט לא להתייחס לדברים שאנשים אומרים. כל אדם באשר הוא יקבל ביקורות, גם הבת שנחשבת או נחשבה בעבר למודל היופי הקונבנציונלי שלימדו אותנו לרצות להידמות לו- לבלונדינית גבוהה עם עיניים בהירות ורזה מאוד. גם היא אם נסתכל, ויש לנו בארץ כמה כאלה שהן מוכרות מאוד, אם ניכנס לפיד שלהן נקרא כל כך הרבה רפש ותגובות מגעילות ובריוניות. כל אדם חשוף לצערי לביקורות. הסוד טמון בכך שברגע שכל אחד יעשה עבודה עם עצמו וילמד לאהוב את עצמו, יהיה לו כל כך הרבה יותר קל גם לשחרר ולפזר אהבה לסביבה. ברגע שאתה מאושר בחלקך וטוב לך, אין לך סיבה להוציא מרמור על אחרים. כל הדברים הרעים שאנשים אומרים זה מתוך השנאה שלהם כלפי עצמם, זה רק זה. מישהו שבאמת טוב לו בחיים לא יכתוב משהו רע, זה לא יקרה, כי למה לו?השיעורי בית של כל אחד לדעתי זה באמת לאהוב את עצמך, כי כמו שאתה רוצה שיאהבו אותך, אתה צריך לאהוב את עצמך. רק ככה יצליחו לראות בך את כל הדברים היפים שאתה רואה בעצמך, וככה יפזרו לך את האהבה שאתה כל כך רוצה. זה נשמע כמו סיסמאות מפוצצות אבל זה דבר שהוא משפיע הלאה. זה משפיע בתחומי חיים כל כל נרחבים, זה משפיע אחרי זה כשגדלים ומגיעים למקום עבודה- איך אתה מוכר את עצמך בתור עובד או בתור מעביד. או אם זה בזוגיות- אם אתה בוחר בן זוג שהוא יהיה אלים או לא. אחר כך בתור הורה. הכל מתחיל מזה, בערך שלך כלפי עצמך, זה משפיע לנו על כל החיים״.

בעבר סבלת מגידול שהפריע לך בנשימה, ועוד לפני שאובחנת הצוותים הרפואיים טענו שאם תעשי דיאטה - זה יעבור. איך הרגשת אז כשאמרו לך את זה?

״זה היה נוראי. זו הייתה הרגשה של ביטול. אני מגיעה לקופת החולים, וכשאנחנו מגיעים לרופא אנחנו בטוחים שאנחנו עומדים בפני אדם שיודע הכל הכי טוב, כי הוא למד, הוא זה שרושם לנו את המרשמים, אז הוא יודע הכל. יש לי איזשהו ביטחון שאני שמה בידיים שלו, זאת אומרת מה שהוא מאבחן, זהו, אני אומרת אמן. למזלי הרב והגדול תמיד הייתי קשובה לגוף שלי, גם כשעשיתי לו דברים פחות טובים, וזה מה שהציל אותי כשהגעתי למקום הזה. באתי לרופאה ואמרתי שאני לא יכולה לנשום, שקשה לי לנשום, והיא אומרת לי ׳תעשי דיאטה׳. הייתי מפרטת לה את מה שאני אוכלת ואומרת לה שאני עושה הרבה ספורט, אבל זו התשובה היחידה שהייתה לה, לרגע היא לא מצמצה וחשבה אולי לשלוח אותי לעשות בדיקות דם. אני סמכתי על הרופאה וצמצמתי לי את האוכל והגברתי את הספורט, אבל עדיין היה לי קשה לנשום. למזלי רק אחרי החלפת רופאה, ותודה לאל שזה היה בזמן, רופאה אחרת שלחה אותי לבדיקות וניצלו לי החיים״.

מה את יכולה להגיד לרופאים האלו מהנקודה שאת נמצאת בה היום?

״מה שאני אומרת לכולם- להפסיק לשפוט ולהפסיק לקטלג. כל אדם הוא אינדבידואל, הוא פרט שבתוכו יש מכלול שלם של רכיבים שפשוט מרכיבים את אותו אדם. אני אתן דוגמה מאוד קיצונית, אבל זה כמו שזה לא הגיוני להגיד שכל הגברים הם אלימים וכל הגברים הם אנסים. אי אפשר רק בגלל שכמה גברים הם כאלה, זה לא הגיוני. ההכללות המיותרות האלה זה לא נורמלי ולא הגיוני ולא מציאותי. לכן כשפציינט בא בפני רופא- אל תכליל אותו. כל הזמן אני אומרת שאין קשר בין נראות לבריאות, זו סטיגמה שחייבים לנפץ אותה. זה משהו שאנשים חושבים שזו תורה מאלוהים, אבל זה ממש לא נכון. מחקרים הוכיחו שזה לא נכון, אבל עדיין אנשים ממשיכים להיתפס בשבלונות האלה ששטפו לנו את המוח, וזה פסול כל כך כי זה גורם לאנשים להגיע למצבים כמו שלי, שכמעט איבדתי את החיים בגלל שפיטה של רופאה. זה הזוי ומסוכן. שמנופוביה זה סוג של גזענות. ברגע שאנחנו מכלילים אנשים אנחנו הופכים לחברה מסוכנת, ואסור שזה יקרה״.

לא מזמן ציינו את יום האישה הבינלאומי. את חושבת שעצם הקיום של יום כזה הזה הוא יותר שלילי או יותר חיובי?

״אני חושבת שכל ציון של משהו שמעלה מודעות הוא חיובי מאוד, אבל עדיין יש פה נקודה שהיא פחות חיובית, בגלל שאנחנו עדיין צריכים להמשיך ולציין את היום הזה. זאת אומרת שלא נעשה מספיק שינוי בשביל שכבר לא נצטרך לצעוק את זה, ובשביל שלא נצטרך להילחם על אותם דברים. למזלנו נשים גדולות וחזקות מאוד בהיסטוריה שלנו נלחמו בשביל שאנחנו כאן היום נוכל להצביע, שזה משהו שנראה לנו סופר טריוויאלי - מגיע יום הבחירות, לוקחת את תעודת הזהות והולכת להצביע. בעבר זה לא היה הגיוני, וזה מדהים, נשים בעבר לא יכלו לעבוד. היום כשחיילת מקבלת תפקיד שנחשב ל״גברי״ בהגדרה שלו, אז בשבילנו זה איזשהו ניצחון, וזה לא אמור להיות ככה. כמו שגבר הולך ונבחן לתפקיד הזה גם אישה הולכת ונבחנת, ועל פי כישורים נטו מתקבלת או לא. בכל פעם שאני קוראת על דברים כמו ׳הטייסת הראשונה׳ זה מדהים, אבל מצד שני זה אמור להיות כל כך נורמלי שזה אפילו לא צריך להיחגג. יש המון כוח ליום האישה כי אנחנו ממשיכות לעשות שינויים אדירים, אבל שוב, כמו בשמנופוביה, אני רוצה כבר להפסיק לדבר על הנושא כדי שזה כבר לא יהיה אישיו. שזה יהיה נורמלי ויבינו שכבר אין לזה מקום.״

בתקופה הזו יותר מתמיד שמים דגש על המאבק באלימות נגד נשים, ולפני מספר חודשים חשפת בפוסט באינסטגרם שגם את היית בזוגיות אלימה. איך זה לחיות בתוך דבר כזה?

״וואו, אחד הדברים החשוכים בחיים זה להיות במקום שאתה מבין שהוא לא טוב, מבין שהוא רעיל, ובכל זאת נשאר שם. אלימות זה דבר שצריך לגנות מכל סוג. יש כל כך הרבה סוגי אלימות, וכשאני הייתי בקשר הזה זה לא ישר התחיל במכות, לא ישר קיבלתי סטירה, זה לא התחיל ככה. יש שם איזשהו סחרור כזה של מניפולציות רגשיות, וממש עבודה בעיניים של הטורף כלפי הקורבן. מאוד קשה להיות בזה, מאוד מאוד מאוד קשה לצאת מזה, ובגלל זה אני קוראת לכל מי שנמצא או נמצאת באיזשהי סיטואציה כזו לא לפחד ולא להתבייש ולצאת בקול גדול. לדבר את זה, לצעוק את זה, לבקש עזרה לספר. עם כמה שזה קשה, אני נשבעת ומבטיחה שהיום שאחרי הוא כל כך יפה. צריך להחלים מכזה דבר, וכשמחלימים מזה החיים מדהימים, באמת. עם כל הקשיים שהחיים מביאים לנו, כשלא נמצאים במערכת כזו, באלימות כזו, החיים כל כך מדהימים. אני מתחננת ופונה לכל מי שנמצאת או נמצא בכזה מקום לא להישאר שם אפילו לא דקה אחת. אם מישהו צריך אוזן קשבת או עזרה, כמובן שיש את כל המרכזים המקצועיים לזה, אבל יש גם אותי, ואני תמיד זמינה לשמוע כל אחד וכל אחת״.

איך בכל זאת את הצלחת לצאת מהמקום הזה בסוף?

״זה היה קשה מאוד. הרגע שאני יצאתי מזה זו הייתה נקודה שפשוט הייתי בסכנת חיים. ממש הייתי במצב של כמעט למות, ואז קמתי והלכתי וכמובן התלוננתי במשטרה. לצערי לא קמתי לפני והמשכתי לקבל מכות כי זה מה שידעתי, הייתי קורבן רוב חיי וזו הדוגמה שהייתה לי מול העיניים, זה מה שהגוף שלי ידע וזה מה שהנפש שלי למדה. לקח לי הרבה זמן לקום משם, לקחת את כל הכוחות ולהבין שעדיף לי להיות הומלסית ולגור ברחוב מאשר לגור בבית ולקבל בו מכות.״

אילו סימני אזהרה אפשר לזהות בקשר כדי לדעת לצאת משם לפני שמתחילה אלימות כלשהי?

״יש כל כך הרבה, לדוגמא כשיש ממש אובססיה מצד בן הזוג, שהוא מתקשר בלי הפסקה וחוקר איפה את, עם מי את, עם מי דיברת. כל השאלות שמרגישות כאילו את נמצאת בחקירת משטרה כל הזמן זו נורת אזהרה בצבע אדום מהבהב. אם את מרגישה צורך להסתיר משהו מבן הזוג שלך זו נורת אזהרה. את לא צריכה לפחד, בשום מצב את לא צריכה לפחד מהתגובה, ממה יגיע. גם אם הוא לא עשה איזשהו אקט אלים, ברגע שאת מרגישה שהוא נתן לך תחושה שאת צריכה לפחד, משהו פה ממש מקולקל. אם את מרגישה שהבנאדם מבודד אותך מהחברים שלך, אומר לך שאין צורך שתעבדי ושתהיי בבית, הוא לאט לאט סוגר אותך מכל אינטרקציה חברתית זה משהו שהוא מאוד מסוכן . אם הוא שולט במה תלבשי, אפילו אם זה דרך מחמאות, הרי זה מאוד ערמומי, ׳החולצה ההיא הרבה יותר יפה לך׳, רק כדי שלא תלבשי את חולצת המחשוף. צריך לשים לב לכל הדברים האלה, אלו נקודות אזהרה מאוד מאוד בולטות. זוגיות זו מערכת שיווניות שאמורה להפרות אחד את השני, זה צריך להיות הדדי לחלוטין, אין מקום לאיזשהו פחד״.

גם הילדות שלך הייתה לא קלה. גדלת בבית חרדי, הקשר שלך עם אביך נותק בשלב מסוים בעקבות דברים שחווית איתו. את מרגישה שדווקא מהמקום הזה צמחת?

״צמחתי מאוד. קודם כל בית זה המקום שבונה אותנו, שנותן לנו את הבסיס החזק הזה להיות בטוחים בעצמנו ולצאת לעולם עם כלים טובים וערכים מסוימים. במקרה שלי הבית היה חלוק - צד אחד של הבית, שזה אבא שלי, היה שלילי, והצד השני שזו האמא המדהימה שלי היה חיובי. יכולתי לראות איך לא להיות, משניהם, גם מאמא שלי ראיתי איך לא להיות קורבן, וגם לראות איך לתת אהבה ואיך להיות חמלתית. ראיתי הכל מהכל ושריר ההיגיון שלי פעל שעות נוספות, אז כל הזמן בניתי לעצמי איזשהם יסודות חזקים של ׳ככה זה בסדר להיות וככה זה לא בסדר להיות׳. זה לא בסדר לשקר, להונות, להוליך שולל, לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם במאה אחוז. זה לא בסדר אלימות, בחיים לא הייתי אלימה. כן ספגתי אלימות אחרי זה לצערי, כי זה מה שידעתי. אבל גם בזכות הבית הלא מושלם שגדלתי בו בלשון המעטה, בשלבים מאוחרים יותר צמחתי משם והצמחתי כנפיים ועפתי הכי גבוה שאני יכולה״.

במעבר חד או בעצם בהמשך ישיר - ביום שבת יחול יום האושר הבינלאומי. את יכולה להגיד היום שאת מאושרת?

״חד משמעית. ואני אגיד משהו שישמע הזוי - לאורך כל החיים, גם בתקופה הקשה ביותר,  גם כשקיבלתי את התוצאות של הגידול, בכל שלב באמת הייתי מאושרת. וזה רק בגלל סיבה אחת - אני תמיד מוצאת על מה להודות. אני תמיד בהודיה, יש לי שפע של דברים ולכל אחד יש על מה להודות תמיד. כשהייתי קטנה והייתי עוד מעזה להתלונן אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי ׳לכי תעשי סיבוב בבית חולים במחלקה אונקולוגית ואז נראה אותך מדברת, תקבלי קצת פרופורציות׳. לימים כשהיה לי את הגידול באמת הגעתי למחלקה אונקולוגית וקיבלתי בומבה של פרופורציות, אבל עוד לפני הבנתי שבאמת כמו השיר - ׳אין לנו זכות בכלל להתלונן הכל טפו חמסה וברוך השם׳, זה באמת ככה. יש לי אוכל לאכול אז אני מאושרת, יש אנשים שפשוט אין להם. תמיד אנחנו חושבים שאין לנו מספיק - יש לנו שפע. תמיד ראיתי את השפע ואמרתי תודה. כשנמצאים בהודיה זה פשוט להתרכז בטוב כשמתרכזים בטוב יש אושר״.

מה הדברים שהיום הופכים אותך לבנאדם מאושר?

״שוב, כל הזמן להודות. אני מאוד אוהבת מוזיקה וספורט, וכמובן האהבה המדהימה שיש לי בחיים. אהבה זה דבר מדהים, זה משהו שממלא את כדוריות הדם שלנו בחמצן. יש הרבה דברים שעושים אותי מאושרת אבל בעיקר מה שאני יכולה להגיד לכל אחד זה פשוט להודות, לא רק לקדוש ברוך הוא. למשל אם אתמול היה לך מפגש עם חברות והיה לכן כיף, אז להודות אפילו להן, להגיד להן ׳תודה שהיה לנו את הערב הכיפי הזה׳. יש כאלה שאין להם את זה, צריך פשוט להודות על מה שיש״.

חטפת המון ביקורות על הזוגיות שלך עם שחר, טרנסג׳נדר שעבר תהליך התאמה מגדרית, שלא מזמן האתרסתם. איך מתמודדים עם כל אותם אנשים שלא מקבלים את זה?

״מי שלא מקבל זה שלו, הוא לא צריך לקבל. אני צריכה לקבל ושחר צריך לקבל, וביחד אנחנו מקבלים את זה מהמם. זו הזוגיות שלנו ואנחנו חיים את החיים שלנו, ואם מישהו אחר מקבל את זה או לא זה לא מעניין אותי ולא רלוונטי לחיים שלי, כי אף אחד לא חי את החיים שלי. זה תקף גם לזה שלא קיבלו אותי בתחילת הדרך שלי בעולם האופנה. הייתי בעבר מגיעה לאנשים שאגב היום אני עובדת איתם בתעשייה, והייתי אומרת להם שאני דוגמנית, והם היו צוחקים לי בפנים. היו אומרים ׳חמודה יש לך פנים מהממות, אבל דוגמנית את לא׳. זו בעיה שלהם. טוב לי, אני מושלמת אני מתלבשת אש, אני יפה, אם למישהו זה שורף - זה שורף לו, אכפת לי אם שורף לו? שיטפל בזה, זה לא קשור אליי. אני את החיים שלי ואני חיה מהמם״.

המשפחה והסובבים שלך קיבלו את שחר כמו שרצית?

״אפילו טוב יותר. זה היה מפתיע כי שוב, אני באה מבית חרדי, ויש לי אחות מאוד מאוד דתיה, חרדית, עם פאה והכל. בתקופה שרק התחלתי לצאת עם שחר היא רצתה להכיר לי מישהו, וכשהיא אמרה לי שיש לה מישהו להכיר לי לא ידעתי איך אני אומרת לה שאני יוצאת עם טרנסג׳נדר, איך אני מציגה את זה. אמרתי לה ׳תקשיבי בדיוק התחלתי לצאת עם מישהו׳. היא רצתה לראות תמונה ועשיתי לה הקדמה של חצי שעה לפני התמונה. ניסיתי להסביר לה ׳כשהוא נולד הוא נולד בגוף שהוא לא שלו׳, ואני ממסה ולא יודעת איך להסביר. ואז היא עושה לי ׳אהה, טרנסג׳נדר׳. היא הפתיעה בטירוף. יומיים אחרי זה הוא כבר היה בארוחת שישי וכולם חיבקו אותו ואהבו אותו מהשניה הראשונה. אי אפשר שלא, הוא בנאדם מדהים״.

לצד תגובות פחות טובות, את מקבלת אינסוף פניות מאנשים שמתייעצים איתך, או אנשים שאומרים שעזרת להם לאהוב את עצמם קצת יותר. איך זה להיות במקום כל כך גדול וחשוב שכזה?

״זכיתי. זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי. אני בנאדם מאוד חזק ביום יום, אני לא בוכה בסרטים, גם לא בכיתי ב׳נס בתא מספר 7׳ כשכולם בכו ממנו. אני בנאדם מאוד חזק, אבל כשזה מגיע למקום כזה של נפשות ונשמות שמדברות איתי באחד על אחד, גם אם זה באינסטגרם, אני נהיית חמאהס אני נמסה, אני בוכה, אני מתרגשת מזה מכל מילה טובה. כל מילה טובה חודרת אליי כמו חץ ללב, בזמן שמילים לא טובות אני אפילו לא רואה. הפער בין אלה שמצליחים לרגש אותי לאלה שאני בכלל לא רואה הוא מטורף. זו זכות בשבילי, אני מרגישה שזכיתי להיות במקום הזה״.

יש איזו הודעה/פנייה שזכורה לך במיוחד?

״יש הרבה, כל יום יש פניה אחת שמטלטלת אותי. הרבה בנות שכותבות לי ׳הצלת אותי׳. שקשה לי לפעמים להבין את סדר הגודל של הדברים. באחד הראיונות הראשונים שלי מישהי פעם הגיעה לתיבת ההודעות שלי באינסטגרם, ואז היא אמרה לי שאני מתעסקת בדיני נפשות, מצילה נפשות. וזה באמת ככה. אני פשוט נמצאת שם במקסימום ועד כמה שאני יכולה, ואני מרגישה שזכיתי. אני אומרת את זה ואני נחנקת מדמעות. כל ההודעות של בנות שכותבות לי שהן היו מרעיבות את עצמן עד שהן ראו תמונה שלי או סרטון שלי או אותי מדברת והבינו שהן לא צריכות להמשיך לחיות את החיים האלה בצורה כזו. אני רק יכולה להגיד להן תודה כי הן פשוט מרפאות לי את הלב״.

את לא מרגישה לפעמים שזו אחריות גדולה מדי?

״פעם מאמא תרזה אמרה שאלוהים נותן לך קשיים שאתה יכול להתמודד איתם, ואז בחצי הומור היא אמרה ׳חבל שהוא סומך עליי יותר מדי׳. כל כך התחברתי למה שהיא אמרה כי אני מרגישה שהוא באמת סומך עליי, כי עברתי המון ולא סתם עברתי את כל מה שעברתי. אני חישבת שכל מה שעברתי זה על מנת שאוכל להיות מגדלור לאחרים, בשביל שאני אאיר להם את המקומות החשוכים שאולי אין ביכולתם. אז אם לי יש את היכולת הזו אני מודה לאלוהים על כל מה שעברתי, על כל הרגעים שלא ראיתי איך השמש תזרח מחר. בזכות כל הרגעים החשוכים האלה אני היום באמת מגדלור״.

את בנאדם של חלומות, ואת כזו שלא נחה עד שהחלום מתגשם. איזה חלומות עוד נשאר לך להגשים?

״החלום שאני הולכת להגשים ואני אגשים אותו זה כמובן לפתח עוד יותר את עולם המשחק. שיחקתי כבר בסדרה על אתי אלון ואני הולכת לשחק בעוד דברים. אני רוצה גם לשחק קולנוע וכמה שיותר, וזה לגמרי עוד חלום שאני הולכת להגשים״.