הפרעות אכילה הן תחום רגיש וטובעני. למעשה, לפי הערכה שנעשתה בשנת 2018, כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה בישראל סובלת מהפרעות אכילה בדרגות שונות. אם זה תחום שכל כך קל ליפול אליו וכל כך קשה לצאת ממנו - מדוע הוא מטואטא לרוב אל מתחת לפני השטח? החלטנו להעלות את המודעות לעניין ולראיין את ד"ר מרים פינק לביא - מנהלת בריאות הנפש במחוז ירושלים ופסיכיאטרית ילדים ונוער ב"לאומית שירותי בריאות".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מכתבים מהלב: "לא השקעתי ביחסים עם אימי"
• כך תפעלו: אם אתם חושדים שבני הזוג בוגדים בכם
• שחקו וגלו: האם אתם בזוגיות עם הנפש התאומה שלכם?
  

מרים פינק לביא היא מנהלת בריאות הנפש במחוז ירושלים ופסיכיאטרית ילדים ונוער ב"לאומית שירותי בריאות". במסגרת תפקידה היא פוגשת ילדים, ילדות, נערים ונערות בכל מגוון התחלואה הנפשית והמצוקות -  "זה יכול להיות מצב שנגרם כתוצאה ממשברי חיים, מתקופות מאותגרות חברתית, מתקופות קשות במשפחה, חרדות או דיכאון, זה יכול להיות מצבים פסיכיאטריים מסוכנים וגם התחום של הפרעות האכילה". היא מספרת.

המרפאה שלה כוללת יחידה להפרעות אכילה שמלווה בעיקר בנות ונשים שמתמודדות עם הפרעות אכילה, שם מעניקים להן את המענה הכולל שהן צריכות ללא אשפוז: "אנחנו מלוות אותן בעזרת צוות הכולל דיאטנית המומחית לתחום הפרעות אכילה, פסיכולוגיות מומחיות בתחום, עובדות סוציאליות ואחות בריאות הנפש".

"בתפיסה שלי, עיקר העיסוק צריך להיות במניעה, כי אם נחכה עד שאנשים יופיעו אצלנו אנחנו נפספס את השלב הקריטי של הפחתת סבל ומניעה, ובתחום הזה של הפרעות אכילה ותפיסת גוף, יש לנו המון עבודה לעשות מבחינה חברתית, ציבורית, חינוכית, אז אנחנו עוסקות הרבה באיך אפשר להטמיע בציבור תפיסה של איכות חיים ושל בריאות", היא אומרת לנו.

מהן הפרעות אכילה? 

"הפרעות אכילה נחלקות לכמה סוגים ומה שמאפיין את כולן הן שהן קשורות להרגלי אכילה, לדימוי הגוף ולדפוסי אכילה. בתוכן נכללות הפרעות כמו אנורקסיה, בולימיה, בולמוסים, אכילה מאוד בררנית ואכילת הבינג' שמלווה באכילת יתר - גברים ונשים שאוכלים בבת אחת כמויות מאוד גדולות של אוכל ואחר כך מרגישים מאוד רע עם זה. לעתים זה מלווה בהקאות ולעתים לא ולכן המשקל של אותו האדם יכול להיות תקין, כי אותו בחור או בחורה יכולים לאחר האכילה המוגברת להרעיב את עצמם או להקיא את מה שאכלו. זה יכול להיות מלווה בהשמנת יתר או בתת משקל".

מתי אפשר לראות שמתחילות ההפרעות האלו?

"אלו הפרעות המתקיימות כבר בשלבים הראשונים של הילדות והינקות דרך הנושא של האכלה. הדרך בה הורים מאכילים את הילדים שלהם משפיעה על ההפרעות הללו. בשלב יותר מאוחר, הן מתבטאות באכילה, כשהילד מפתח אכילה עצמאית. בגיל הצעיר מתאפיינות בעיות אלו בעיקר במאבקי כוח סביב האוכל ובאכילה בררנית, הורים שמאוד מוטרדים מסגנון האכילה של הילד וכך, בשלב היותר מאוחר, סביב גיל שמונה מתפתחות הפרעות שהן ממש הפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולמיה המהוות איזשהו עיוות של דימוי הגוף - מחשבה שאני מלאה, שאני צריכה לרדת במשקל, למרות שה-BMI שלי תקין. יש המון עיסוק סביב האוכל, סביב דיאטות וסביב ספירת קלוריות. יש עיסוק רב סביב נושא הפעילות הגופנית והגברת הפעילות. לפעמים זה מלווה בהפרעות של בולמיה, כלומר הקאות מכוונות או צמצום מכוון של האכילה ואנחנו גם נראה את התופעות הגופניות הנלוות. זאת אומרת, ברגע שבני אדם נכנסים למעגל של תת תזונה, הם נבלעים למקום של חוסר תפקוד גופני שבמקרים קיצוניים יכול להוביל למוות, כי מאזן החומרים בגוף משתנה וגם משפיע על היכולת שלהם לשנות את התפיסה במוח, כי ככל שאתה יותר בתת תזונה, התפיסות שלך לגביי עצמך יותר ויותר מתעוותות ונהפכות לנוקשות וזה משפיע על תפקודי הגוף - לדוגמה, איבוד היכולת לקבל את הווסת, היחלשות של העצמות ותופעות גופניות נוספות ועד צורך באשפוז כי הפרעת האכילה משתלטת ומנהלת את החיים שלנו במקום שאנחנו נשלוט בה".

היום יש המון סרטונים ברשתות כמו אינסטגרם או טיקטוק בסגנון של ״איך תדעו שיש לכם הפרעות אכילה״. זה משהו שכדאי לשמוע לו? כדאי לאבחן את עצמנו בבית על סמך המידע הזה?

"אם אני מרגיש או מרגישה שהנושא של דימוי גוף מטריד אותי ואני כל הזמן מרגיש לא בנוח לגביי הגוף שלי, לגביי איך שאני נראה ולגביי המשקל שלי - אז זה סוג של דגל אדום שכדאי לשים לב אליו. אם אני מרגיש שאני כל הזמן עסוק בדיאטות ומחשב מה אכלתי או לא אכלתי ומפסיק לאכול דברים שפעם אהבתי לאכול, לא מרשה לעצמי אפילו קצת, אם אני יורד במשקל באופן דרסטי, במקום לגדול ולצמוח, אם אני כל הזמן עסוק בפעילות הגופנית, עסוק בלרדת במשקל באופן אינטנסיבי ועוסק בספורט יותר מחצי שעה עד שעה ביום, אז צריך להבין האם אורח החיים הזה פועל בצורה בריאה עבורי או האם הוא סימן לכך שאני מרגיש רע עם עצמי. סימן נוסף הוא הקאות מכוונות, תחושות שאני צריך לפגוע בעצמי ובנוסף, גם אם בכל פעם שאני מרגיש רע לגביי עצמי אני אוכל כמויות מאוד גדולות ומרגיש אחר כך מאוד אשם - אז אלו סימנים מדאיגים.

בסופו של דבר, כל אחד חי עם עצמו ויכול לדעת מה ההרגלים שלו, אבל אם הוא מרגיש שמשהו בנושא הזה מעורר אצלו סימן שאלה אז מיד ניתן לגשת לרופא המשפחה, לרופא הילדים, ליועצת או לפסיכולוגית של בית הספר או לפסיכולוג מומחה בתחום כדי לאבחן ולראות מה יש לי, ואם אני מרגיש שיש מצוקה נפשית מאוד רצינית - אפשר לתאום פגישה עם פסיכיאטר לילדים ונוער כדי לאבחן את הנושא ולראות מה אפשר לעשות. חשוב לזכור שככל שנטפל מוקדם יותר וככל שההתערבות תהיה בשלב יותר התחלתי אז הסיכויים להחלמה יותר גדולים. בגלל שהרבה מהמידע הדיגיטלי הוא לא מפוקח ולא ממודר, אז יכולות להופיע בו תופעות שהן לא בריאות, למשל, פעילות גופנית אינטנסיבית מדי או דיאטות קיצוניות של הרעבה. לכן חשוב להתייעץ עם איש מקצוע שיעשה לי סדר וגם יוכל להכווין אותי למקורות מידע מדויקים".

הסטיגמה על הפרעות אכילה כיום היא שזה תחום המזוהה יותר עם נשים. אבל בפועל, זה דבר שקורה גם אצל גברים? 

"נכון. התחום הזה הוא בעיקר מזוהה אצל נשים יותר מגברים, וההפרעות הללו מתבטאות בצורה אחרת אצל בנים מאשר אצל בנות. יש הרבה בנים שסובלים מהפרעות אכילה. אצלם אנחנו נראה פחות את הנושא של הרזייה ויותר את הנושא של רצון להתחטב באופן קיצוני. כלומר, נשים לב לאיזשהו עיסוק אובססיבי באיך שהם נראים. הפרעות אכילה אצל גברים הן לא פחות מסובכות מאצל נשים. יש חוסר מודעות לגביי הנושא הזה שכדי לפתור אותו צריך לדבר עליו יותר, גם עם החברים, וגם לקרוא עליו קצת יותר. בנוסף, צריך להרגיש בנוח לשתף את רופא המשפחה - הרבה פעמים אתה הולך לרופא בגלל איזושהי בעיה, למשל אם כואב לך הגרון, ואתה לא חושב על כך שיש לך מקום לדבר על מה שמפריע לי מבחינה נפשית ותזונתית. אני חושבת שככל שנהיה מודעים לכך שאנשי המקצוע סביבנו נמצאים כאן בשבילנו והם מוכנים לשמוע מה עובר עלינו, אז אנחנו נמצא פתח שמאפשר קבלת מידע מקצועי וגם תוכנית טיפול בהתאם לצורך". 

מה גורם להפרעות אכילה? 

"ההשפעה היא רב מימדית. יש גם השפעה חברתית של דימוי גוף בעידן המודרני, גם דפוסי אופי מסוימים שגורמים לאדם להיות יותר נוקשה עם עצמו ופרפקציוניסט, וגם כנראה שיש לנו איזשהו מרכיב גנטי מסוים, או שילוב של משפחה וגנטיקה, כלומר לפעמים נראה יותר סיכוי להפרעות אכילה בתוך משפחה מסוימת ובתוך סביבה מסוימת. לצערנו זה גם דבר מדבק - זאת אומרת שאם לבחורה כלשהי יש הפרעת אכילה אז יכול להיות שסביבה יהיו עוד בנות שיגידו לעצמן 'רגע, גם אני רוצה לרזות כמוה' ובעצם יושפעו בסוג של השפעה חברתית. 

בנוסף, יש לנו מקרים קשים של הצקות וחרמות על רקע של השמנת יתר או הטרדות בנושא... אני חושבת שבבתי הספר או בתנועות הנוער אפשר לעסוק בזה ולהסביר עד כמה התופעות האלה יכולות לדחוף בנים ובנות לתחום של הפרעות האכילה".

איך המגמות החדשות של שינוי בדימוי גוף בפרסום משפיעות על תופעות הרזון בחברה?

"זה עוד לא ממש מחקר אבל אנחנו מתחילים לראות את המגמות הראשוניות. זה מאוד חשוב שיש חשיפה לדימויי גוף מגוונים היום בפרסומות, ובעצם את יכולה לזהות גם את עצמך ואת הגוף שלך ולראות בחורות ובחורים במגוון של סוגי גוף. זה נותן לנו הרגשה של הזדהות, שמדברים אליך. מבחינה ערכית וחברתית זה מעיד על שינוי במגמה חיובית.

יחד עם זאת, אנחנו רואים ביקורת כלפי זה, כי חברות האופנה מציגות את זה אולי בפרסומות, אבל במציאות הרבה פעמים לא תמצאי באמת את המידה שאת צריכה. מצד אחד הפרסומות מראות לנו כל מיני סגנונות וסוגי גוף ומגוון תרבותי אבל בסופו של היום הן לא באמת תומכות בשינויים בתפיסת הגוף, וכך אנחנו רואים שתי מגמות שמתנגשות אחת בשנייה וככל שהמגמה תתרחב ותאפשר קבלה של כל האנשים באשר הם - אנחנו נראה ירידה בכמות הפרעות האכילה ויותר עיסוק בריא בסגנון הגוף שלי והמידה שלי ובמקום בו אני נמצאת או נמצא. 

ישנה התחלה של מגמה מאוד חיובית אבל צריך לתת לה את המקום מבחינת הנזק שאפשר לייצר דרך עשייה חברתית שלא מותאמת למה שהציבור נחשף אליו בפועל, וחברות הפרסומות וחברות האופנה צריכות לקחת על כך אחריות משותפת, יחד עם תהליכים שיקרו בבית הספר, בתנועות הנוער, במשרד הבריאות, ובמשרד החינוך. אבל אני חושבת שזו תחילת מגמה של שינוי המעוררת תקווה ואופטימיות ומתחילים לראות את השפעותיה". 

אגב פרסומות, כדאי להשוות את עצמנו לדוגמניות ולדוגמנים שאנחנו רואים על המסך?

"אני חושבת שזה קצת בלתי נמנע. כבני אדם אנחנו יצורים מאוד חברותיים שכל הזמן משווה עצמו לאחרים. אבל ככל שהדימוי של האחר הוא דימוי מגוון ואני יכולה לראות גם את עצמי גם במקומות השונים, אז ההשוואה תהיה חיובית. אותו דבר קורה גם בפרסומות, כלומר, אם אני אראה רק דוגמיות רזות ואנורקסיות - מגמה שהייתה מאוד חזקה בעשרים השנה האחרונות, אז בעצם אשווה עצמי כל הזמן לדבר הזה שהוא בלתי מושג, וללהרגיש כל הזמן רע עם עצמך יש השלכות מאוד הרסניות על מי אני, מה אני ואיך אני מציג את עצמי".

איך נתמודד עם הפרעות הקשורות לתחום האכילה? 

"אם אני חושבת שלי או לאדם אחר יש הפרעת אכילה, המוקד הראשון לפנות אליו הוא רופא הילדים או רופא המשפחה ולהתייעץ איתו כדי שיעריך את המצב וישאל את השאלות הנכונות. המוקד השני שאפשר לפנות אליו הוא מרפאות המתמחות בתחום - במרפאות החולים בבתי החולים יש מרפאות ספציפיות שעוסקות בתחום ואפשר ללכת לשם לפגישת היכרות כדי לבדוק מה המצב שלי. מי שרוצה להתייעץ יכול לפנות גם לסביבה הקרובה שלו כמו ליועצת או פסיכולוגית בית הספר שיכולות לתת את ההכוונה הראשונית לגביי המקום הנכון לפנות אליו".

איך נוכל לעזור ברגישות לחבר או חברה שסובלים מהפרעות מסוג זה מבלי לעשות להם טריגר או להלחיץ אותם ולגרום להם להיסגר בפנינו?

"במקרים האלו חשוב לפנות לעובד הסוציאלי, יועצת או פסיכולוגית בית הספר, אפילו מבלי להגיד להם את שם החבר או חברה, אלא פשוט להתייץ איתם לגביי מה לעשות כי מדובר במצב של סיכון חיים ואם אתה רואה בן אדם שהולך למצב של סיכון חיים ויכול להיכנס למעגל הרסני שעלול להוביל למצב של אפילו מוות - אתה חייב לפעול. אני חושבת שהיועצת והפסיכולוגית הבית ספריות יוכלו לנהל את זה בצורה שבה החברות לא תיפגע, אבל בלי חשיפה של המידע ובלי הגברת מודעות - החבר יוכל להיכנס למסלול שיהיה לו מאוד קשה לצאת ממנו, אז חד משמעית כדאי לפנות ולהתייעץ על כך".