לפני מספר שבועות, נסעתי עם ידידה טובה לירושלים. הגענו לתחנה המרכזית והמתנו לשאר החברים שיגיעו... ישבתי וחיכיתי, ניסיתי למצוא פנים מוכרות באופק כשלפתע הבחנתי בבחורה יפהפייה שיושבת לבדה. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• חברים רעילים: איך לזהות אותם?
• בלי סודות: "יש סכנה מקיום מין אוראלי?"
• אורי מחפש אהבה: "למה לא יכולתי פשוט למצוא חברה כמו כולם?"
  

ניגשתי אליה ושאלתי: "את מכאן?", היא השיבה שלא. ניסיתי לפתח שיחה אז אמרתי: "ידעת שהתחנה המרכזית בירושלים היא לא תחנה אלא בניין?", אבל זה לא ממש עזר והשיחה עדין לא התפתחה... 

אמרתי לה ששמתי לב שהיא שם כבר הרבה זמן והצעתי לה להצטרף אלינו לטייל ולהפתעתי - היא הסכימה. הסברתי לה למה אני שונא את ירושלים, האמת? אני אוהב את ירושלים מאוד, אבל באותו הרגע, זו הייתה הדרך היחידה והכי "מעניינת" שעלתה לי לראש כדי לדבר איתה... השיחה סוף סוף התפתחה, התחלנו לדבר על דת ואמונה וזה גרם לי להסתכל עליה בצורה שונה. ראיתי כמה הנושאים הללו חשובים לה והערכתי אותה על כך יותר ויותר.

למרות שרק עכשיו הכרתי אותה, החלטתי להזמין אותה לדייט בבירה. הייתי מוכן לקחת אותה לכל מקום שרק תרצה ובמקום לבחור איזו מסעדת יוקרה, היא בחרה שנלך לאכול גלידה, בטענה שהיא יוצאת למסעדה בערב. 

עכשיו באופן רשמי, הדייט התחיל. קשקשנו קצת ולאט לאט היא התחילה להיפתח בפניי... היא לספר סיפרה לי שהיא כבר שבועיים מחוץ לבית כי אבא שלה זרק לה את כל הג'ינסים שקנתה בעצמה, לפח. "הוא יותר דתי ממני" היא הסבירה ומשהו בסיפור גרם לי להרגיש לא בנוח... אז החלטתי לתת לה את הכתובת שלי, אמרתי לה שתמיד יהיה לה שם מקום חם לישון בו והסברתי שאמנם אני חנון שכותב על יחסים בפרוגי, אבל אני יכול להראות לה שאין לי עבר פלילי ושאין לה ממה לחשוש.

"האמת שלי יש תיק פלילי, כאילו סוג של... בסוף לא פתחו לי" היא הוסיפה. הייתי בשוק, רציתי לדעת למה. היא סיפרה לי שהיא זרקה אבנים על ערבים, שהיא גרה בשומרון ושיש שם כל הזמן פיגועים. היא המישכה ואמרה: "למה אנחנו לא יכולים לטייל  בכפרים ערביים אבל ערבים יכולים ללכת בערים יהודיות? הרי הערבים הם חלק מעם, לכן גם אם חלק מהם בסדר - הם צריכים לשלם על מה שהאחרים עושים".

אם לומר את האמת, ההיתי בהלם ממה שהיא אמרה. שכחתי לגמרי שאנחנו בדייט והתחלתי להטיף לה בצורה מצחיקה. אמרתי לה שהיא כל כך יפה וחמודה ושכיף לי איתה מאוד אבל שהיא לא יכולה לחשוב ככה. היא ענתה שאלו הדעות שלה והיא לא יכולה לשנות אותן...  

ישבנו יחד בגלידרייה לעוד מספר דקות עד שהטלפון שלה צלצל. היא אמרה שהיא צריכה ללכת, יכול להיות ששיקרה, אבל השיחה שלה בטלפון בהחלט הייתה מציאותית... היא נראתה כל כך מהממת, ממש כמו דוגמנית. כל הזמן היה לה חיוך ענק מרוח על הפרצוף והיא צחקקה צחוק מדבק, אבל למרות הכל - אני פשוט לא מסוגל להשלים עם הדברים שאמרה.

פחדתי שעשיתי טעות ואולי אני לא צריך לתת לדעות הפוליטיות המנוגדות שלנו, להפריד בינינו... נזכרתי שקיבלתי עצה מהספר שלי שצריך לחכות ולתת קצת ספייס לבחורה ורק אחרי יומיים - שלושה מהדייט הראשון, להציע דייט שני, אבל כאדם בעל מחשבות אובססיביות לא יכולתי להתאפק והצעתי לה מיד שנפגש שוב. היא השיבה שהיא צריכה לחשוב על זה....