מכתבים מהלב: "מזל טוב, רזית"
"המכתב הזה נכתב גם בכדי לרפא איזה פצע בעצמי" • כתבי וכתבות פרוגי במכתבים מהלב והשבוע: כתבנו במכתב חשוב על מודל הרזון
"מזל טוב! רזית!"
"רזית". אוקיי, אז? נניח שרזיתי - אז... מה זה אומר עליי? אני אדם טוב יותר פתאום? ובכלל איזו מין הערה זאת - "רזית"? אני מבין שכשהדודה שפוגשת אותי בערך שלוש פעמים בשנה רואה אותי, היא נדהמת איך מפעם לפעם מצטמצמים היקפי הגוף שלי (או שלהפך, וגם על זה מדי פעם נזרקות הערות). אבל למה שהתגובה הטבעית שלה למצב כזה תהיה לאמר "רזית", בנימה ברורה של "כל הכבוד בחורצ׳יק! החברה המקבלת והפתוחה של 2022 מוצאת אותך יותר שייך עכשיו! ישר כוח"?
עוד בערוץ היחסים של פרוגי:
והעניין הוא שזו לא רק היא - בכל מקום שאני הולך אליו, עם חברים או עם משפחה (ובפרט עם דודות בעלות ראייה חדה וצילומית של ממדי הגוף שלי), תמיד אני מוצא שהערות על מראה חיצוני נזרקות לאוויר. הערות כאלה שלובשות לפעמים שריון של קוצים שמתיישב על הלב ולא מרפה, הן כל כך נפיצות ועם זאת נפוצות במציאות הקיומית הנוכחית. המציאות שאנחנו בראנו במו ידינו.
אנחנו חייבים להבין שהבעיה שלנו מתחילה במקום שבו אנחנו כחברה הופכים את ההערות האלה לדרך קבע. מראה חיצוני בימינו (הרבה יותר מבעבר) הוא מפתח עבור כל אדם לקבע את הסטטוס שלו בחברה, ביחס לאחרים. הוא הזדמנות "להתברג" במקום גבוה יותר או נמוך יותר בסולם החברתי - על פי מידת התאמתו למודל יופי בלתי מושג.
והטריקיות בסיפור הזה היא שכל עוד הענן הוירטואלי (שבואו נודה - נוגע לכולנו) ממשיך להמטיר מבול של דיאטות אינטרנטיות שונות (שחלקן מבולפות לחלוטין) ולהציג סיפורי "הצלחה" של הדיאטות האלה (הצלחה - שהיא הרבה פעמים גובה מחיר נפשי עמוק, שהוא לא מספיק מדובר בשיח הציבורי) - כל אחד מאיתנו מתחיל לחשוב: "אם אני אקח את עצמי בידיים, אתחיל לאכול בריא ואעשה ספורט - יכול להיות שאהפוך למקובל יותר, לאהוב יותר".
בנקודה הזאת אני מזמין אותכם לשים לב לכך שכמעט אף אחת מהדיאטות המוצעות כיום בשוק לא נוגעת לצד הרגשי של האדם: לאדם היצרי שהיה מאוד רוצה להתפנק ולפרק איזו מנה של שווארמה בפיתה, הרבה יותר מאשר פשוט לנהוג בדרך של צום רוב היום. מה גם שגנטיקה מהווה פקטור רציני לאפשרות של כל אחד מאיתנו, בחברה האנושית, להצליח לרדת במשקל. יש מי שיצליחו לרדת במשקל מהר יותר, ויש מי שלא. שוב עולה השאלה: אז מה?! אז מה זה אומר? שהגנים של חלק נחותים יותר מהגנים של אחרים? ממש לא... ומי קבע בכלל שיש מודל יופי אחד ושהוא בהכרח רזון?
בני אדם הם יצורים יפים, שמטבעם צריכים לחגוג את מה שזה אומר להיות מגוונים, שונים וחופשיים. ההבנה שיש אחד שהוא כזה ויש אחד שהוא כזה - וזה בסדר גמור להיות מי שאתה, לא מספיק מחלחלת בחברה - כפי שהייתי מצפה שתחלחל. זה הזמן של כולנו להבין: אנחנו, כבני אדם, לא בנויים ללהיות נתונים לאימייג' אחד של יופי. אנחנו חייבים להבין שהייחודיות שלנו כבני אדם, זו שבאה מבפנים - היא המגדירה יופי. מראה חיצוני הוא קליפה, ולתפיסתי: עם כל הכבוד לקליפה - בסופו של דבר, מה שנמצא מבעד לקליפה הזו: הוא הבן אדם. טהור. חלק. נקי. יפה. הוא הבן אדם במלוא הדרו: על חסרונותיו, מעלותיו, שגעונותיו, חלומותיו ותשוקותיו. והבן אדם הזה, שהחברה הנוכחית כל כך מתעקשת לדחוק לשוליים - הוא שיש להצביע עליו, להדגיש אותו, לחגוג אותו. ובאמת שאין כאן שום ניסיון להיתמם ולטעון שמראה חיצוני הוא לא אחד הדברים הנשפטים ביותר בחברה "הנאורה" של 2022.
לצערינו זה המצב כרגע. וכן: יכול להיות שמישהו לא ייצא עם מישהי לצורך העניין כי היא מלאה - וזה בסדר. אישית: אני לא מת על אבוקדו. כל אחד וההעדפות שלו, השאיפות שלו, התפיסה שלו. אבל בינינו: אם אתם יודעים שמישהו הסכים לוותר עליכם רק מתוך הקליפה שאתם מציגים לעולם, תעשו עם עצמכם "חושבים": האם באמת הייתם רוצים קשר עם בן אדם כזה? בחיים האלה, מעצם היותינו בני אדם, לפעמים עלינו לקבל את זה שתפקיד החברה הוא לשפוט אותנו ותפקידינו לברור מה לקחת לתשומת ליבינו ומה לא. חשוב להבין (וזה משהו שלא מדברים עליו מספיק) ששיפוטיות כזו מגיעה הרבה פעמים ממקומות של חוסר ביטחון של אנשים אחרים בינם לבין עצמם.
ותחשבו איזה אבסורד זה שאנחנו, במו ידינו, באמצעות הפלטפורמות החברתיות השונות בונים כאן חברה שמגדירה בני אדם על פי חיצוניות. אנחנו בונים כאן חברה שתעדיף לשבח שש קוביות מוצקות באזור הבטן על פני מעשה טוב של אדם או מעלות חיוביות של נתינה והירתמות למען האחר. והעניין העצוב בכל זה, שלאורך השנים העניין הזה רק הולך וגובר. והנקודה הבעייתית ביותר היא שגדל כאן דור שנולד לעולם שבו זה נחשב "בסדר". והשאלה שלי היא: האם אנחנו היינו רוצים להיוולד לעולם כזה? לעולם שמהלל רק מודל יופי אחד?שמציג דוגמנים בעלי מראה מאוד מסוים על שלטי חוצות? אני יכול להעיד שהתשובה שלי היא ממש לא.
ועם זאת: אני רואה מאמצים שנעשים בחברה על מנת שכן להאיר את היופי שבכל מודל גוף שהוא, ואני רוצה להאמין שתהיה לזה השפעה רחבה ככל האפשר על החברה שלנו, כבר בזמן הקרוב. דמויות מפתח כמו נטע ברזילי, שהיא השראה ענקית, מחזקות את מעמד ה"חריג" וה"שונה" בחברה, חוגגות את כל הצורות והגדלים של בני האדם, את היופי שבגיוון הזה ומסוגלות לעשות כאן מהפך של ממש. אפילו בסדר גודל עולמי. אז אני רוצה להאמין שכבר בקרוב המילה "רזית" תפסיק לשמש כמחמאה, שכשתצוץ פרסומת של דוגמניות פלאס סייז אף אחד לא ירים גבה ושהדור שנרקם כאן עכשיו יזכה לחיות בעולם שיקבל אותו כמו שהוא, ויראה עד כמה באמת יפה הוא - לא משנה איך הוא נראה חיצונית (ודווקא מאוד משנה איך הוא נראה - מבפנים). כמו שאמרתי ואחזור על זה שוב: היופי האמיתי הוא בבן אדם, ולא בהשתקפות שלו.
אז המכתב הזה נכתב גם בכדי לרפא איזה פצע בעצמי, וגם עבור כל מי שירצה להשקיע מזמנו על מנת לקרוא אותו. כל מי שירצה להירתם למאמץ להפוך את העולם הזה למקום טוב ובריא יותר - בשבילו. בשביל ילדיו. בשביל כולנו.